התערבות חינוכית לפני הפניה לטיפול רגשי

קשיים רגשיים והתנהגותיים אצל תלמידים בכיתה

בכל כיתה ישנם כמה ילדים שיש להם קשיים רגשיים והתנהגותיים בולטים. קשיים אלו עשויים לבוא לידי ביטוי באופן מוחצן, כגון בהפרעות בשיעורים או באלימות בהפסקות, או שהם הם עשויים לבוא לידי ביטוי באופן מופנם, כגון בחוסר השתתפות בשיעורים מחמת בושה או בחרדה ובדידות חברתית.

בשנים האחרונות גברה המודעות במערכות החינוך לתרומה שעשויה להיות לטיפולים רגשיים עבור ילדים שלהם קשיים רגשיים והתנהגותיים. בדרך כלל כאשר מורים מאתרים בכיתתם ילד שלו קושי רגשי שונים הם נוטים בתחילה לטפל בכך באמצעים חינוכיים סטנדרטיים הכוללים ידוע של ההורים בקושי וניסיון לעודד את התלמיד לשנות את התנהגותו עונשים ומבצעים. עם זאת, במצבים בהם התערבות ראשונית אינה מועילה נוטה הצוות החינוכי לא אחת להמליץ להורים להפנות את בנם לטיפול רגשי.

מהו תהליך ההתערבות החינוכית לפני טיפול רגשי

במאמר קצר זה אבקש להציג תהליך התערבות חינוכי אשר מומלץ לבצע בשלב זה, טרם ההפניה לטיפול. תהליך זה אינו דורש מהצוות החינוכי מאמץ רב, אך מניסיוני כפסיכולוג חינוכי מומחה העובד בתלמודי תורה מטעם השפ"ח והעובד כמטפל ומאבחן בקליניקה פרטית, הוא עשוי לסייע לתלמיד באופן משמעותי.

למה לא למהר להפנות תלמיד לטיפול רגשי

ישנן שלוש סיבות עיקריות מדוע ראוי שלא למהר ולהפנות כבר בשלב זה לטיפול רגשי:

1. טיפול בסביבה הטבעית: ישנה עדיפות שהתערבויות ייעשו עד כמה שניתן בסביבתו הטבעית של התלמיד. משום כך רצוי לנסות לסייע לתלמיד, עד כמה שניתן, במסגרת בית הספר.
2. מוכנות לטיפול: לא אחת הצעה מהירה לטיפול רגשי, בטרם עברו התלמיד והוריו תהליך מקדים עם עצמם ועם הצוות, עשויה לעורר אצלם התנגדות לרעיון. הפניה בשלב זה עשויה להקטין משמעותית את הסיכויים שהטיפול יועיל.
3. הפניה מושכלת: עצם העובדה כי לתלמיד קשיים רגשיים-התנהגותיים עדיין אינה מצביעה על הגורם, או הגורמים, לקשיים אלו. הבנת גורמים אלו, גם אם באופן ראשוני, עשויה לסייע לצוות החינוכי ולהורים להחליט לאיזה סיוע זקוק התלמיד, וגם אם מופנה התלמיד לטיפול רגשי היא עשויה לסייע בבחירת המטפל ושיטת הטיפול בה ישתמש.

שלבי התערבות מומלצים לפני הפניה לטיפול רגשי

מסיבות אלו מומלץ כי הצוות החינוכי וההורים יפעלו על פי שלושת השלבים הבאים טרם הפנייתו של תלמיד עם קשיים רגשיים-התנהגותיים לטיפול רגשי:

שלב 1: אבחון ראשוני של מקור הקשיים

מטרת שלב זה לנסות ולהעריך באופן ראשוני את הגורם העיקרי, או הגורמים העיקריים, לקשייו של התלמיד.

ישנם שלושה גורמים עיקריים העומדים בבסיס רוב הקשיים הרגשיים-התנהגותיים של תלמידים:

• הגורם הראשון הוא קשיי קשב וריכוז. כאשר תלמיד אינו מצליח להיות מרוכז הדבר מקשה עליו ללמוד ומקשה עליו לשמור על כללי המסגרת החינוכית. קשיים אלו עלולים להביא לקושי רגשי אצלו.
• הגורם השני הוא קשיי שפה. כאשר לתלמיד קשיים מולדים במנגנונים שפתיים הוא עשוי להתקשות לרכוש את הקריאה והכתיבה, להבין את הנאמר וכן להביע את עצמו - בכיתה או עם קבוצת השווים. ראוי לציין כי גם כאשר תלמיד סובל מהנמכה שפתית הדבר אינו מצביע בהכרח על הנמכה ביכולות החשיבה שלו. כאשר קיים פער, בין יכולות חשיבה תקינות ובין קשיי שפה מונמכות מעורר מצב זה לא האחת תסכול רב אצל התלמיד והוא מכונה "לקות למידה".
• הגורם השלישי העיקרי העשוי להביא לגרום להתפתחותם של קשיים רגשיים והתנהגותיים הוא יחסים בין אישיים בלתי תקינים, בהווה או בעבר. יחסים אלו עשויים להותיר אצל התלמיד צלקות ומשקעים ולהביא לרכישתם של דפוסי התנהגות בלתי מקובלים.

בשלב זה מומלץ כי הצוות החינוכי ינסה להעריך מהו הגורם המרכזי, מבין שלושת הגורמים הנ"ל, לקשייו של התלמיד.

שלב 2: פגישה לבניית תוכנית התערבות חינוכית ראשונית

מטרת שלב זה לגבש יחד עם ההורים תוכנית טיפולית ראשונית, וזאת על מנת לסייע לתלמיד וכן על מנת לבחון בצורה מעמיקה יותר לאור תוצאות ההתערבויות השונות את הגורמים לקשייו. אבחון לאור בחינת תוצאותיהן של התערבות חינוכית או טיפולית מכונה בשפה המקצועית RTI (Response To Intervention).

בפגישת הצוות החינוכי עם ההורים רצוי להתייחס לשלושת התחומים הבאים:

א. גיבוש התערבות בית ספרית

בשלב זה יגבשו הצוות החינוכי וההורים תוכנית התערבות בבית הספר, וזאת לאור הערכת האבחון הראשוני ביחס לגורם או לגורמים לקשייו של התלמיד.

כאשר מוערך כי הגורם העיקרי לקשייו של התלמיד נובע מקשיי קשב יבחנו דרכים להקל על התלמיד את ההתנהלות בבית הספר למרות קשיים אלו, כגון ישיבה קרוב למורה, מתן זמן להתאווררות בשיעורים והיבחנות במקום שקט.

כאשר מוערך כי הגורם העיקרי לקשייו של התלמיד הינם קשיי שפה יבחנו דרכים לעקיפת קשיים אלו בעת הלמידה וההיבחנות, כגון הקראה והיבחנות בעל פה. כמו כן, במצב זה רצוי גם לבחון אפשרות למתן הוראה מתקנת במסגרת תלמוד התורה או מסגרת חינוכית אחרת.

כאשר מוערך כי הגורם העיקרי לקשייו של התלמיד הוא חוויות בין אישיות שליליות בעבר או בהווה יבחנו דרכים לשיפור יחסיו של התלמיד עם קבוצת השווים ועם המורים.

ב. גיבוש המלצות להורים

הצוות החינוכי וההורים יגבשו המלצות להורים, גם זאת לאור האבחון הראשוני שנערך.

כאשר מוערך כי הגורם העיקרי לקשייו של התלמיד נובע מקשיי קשב יומלץ להורים על הפניית התלמיד למבחן הממוחשב לבדיקת קשב וריכוז מוקסו (MOXO) ולאחר מכן לנוירולוג. כאשר קיים ספק האם מקור הקשיים הוא קשבי או רגשתי מומלץ להפנות את התלמיד לפסיכולוג חינוכי לעריכת אבחנה מבדלת.

כאשר מוערך כי הגורם העיקרי לקשייו של התלמיד הוא קשיי שפה מומלץ להפנות את התלמיד לאבחון דידקטי, או פסיכו-דידקטי.

כאשר מוערך כי עיקר הקושי מקורו בחוויות שליליות יומלץ להורים על דרכים להתמודדות עם קשיים רגשיים אלו ולהגברת המוטיבציה של התלמיד ללמידה.

לסיום, כאשר מוערך כי התלמיד סובל ממגוון קשיים או שקשה להעריך את הגורם העיקרי לקשייו רצוי להפנות את התלמיד לאבחון פסיכו-דידקטי.

ג. קביעת מועד למעקב

הצוות החינוכי וההורים יקבעו זמן לפגישת מעקב וסיכום בה יבחנו תוצאות ההתערבויות השונות ויגובשו המלצות להמשך.

שלב 3: פגישת סיכום והמלצות להמשך

בפגישה זו יבחנו תוצאות ההתערבויות של ההורים ושל הצוות החינוכי ותגובש הערכה נוספת ביחס למקור קשייו של התלמיד.

כאשר מוערך כי קשיים קושי רגשי אשר לא ייפתר באמצעות תגבור לימודי או טיפול תרופתי מומלץ להפנות בשלב זה לטיפול רגשי.

גם כאשר מחליט הצוות החינוכי להפנות לטיפול רגשי חשוב לבחון כיצד במקביל ניתן לקדם את התלמיד גם בבית הספר וכן לבחון האם להפנותו גם לסיוע נוסף, כגון הוראה מתקנת ריפוי בעיסוק וכדומה. מומלץ להתייעץ ביחס לכך עם המטפל, וזאת בכדי לגבש לתלמיד "סל טיפול" המתואם לצרכיו באופן אופטימאלי.

תרשים זרימה של שלבי ההתערבות החינוכית לפני טיפול רגשי

• איתור תלמיד מופנם או מוחצן (מועמד אפשרי להפניה לטיפול רגשי).
• התערבות חינוכית סטנדרטית: ידוע הורים + התערבות חינוכית בכיתה (מבצעים/עונשים).
• אבחון ראשוני: בחינת השאלה האם עיקר הקושי נובע מ:
  1. קשב.
  2. קשיי שפה.
  3. קשיים ביחסים בין-אישיים.
• בניית תוכנית התערבות ראשונית:
  1. התערבות בית ספרית.
  2. המלצות להורים.
  3. קביעת מועד למעקב, סיכום והמלצות להמשך.
• הפניה לטיפול רגשי, במידת הצורך. במקביל להפניה:
  1. לבחון מה ניתן לעשות בבית הספר כדי לקדם את התלמיד במקביל לטיפול.
  2. לבחון האם כדאי שהתלמיד יקבל סיוע נוסף, מעבר לטיפול.
• סיכום והמלצות להמשך:
  1. בחינת תוצאות ההתערבויות של ההורים ושל הצוות החינוכי.
  2. הערכה מחודשת ביחס לגורמי הקושי העיקריים של התלמיד.
  3. גיבוש המלצות להמשך.

לסיום

במרכז פנימה אנו מאמינים שהתערבות חינוכית נכונה, בשיתוף פעולה הדוק בין הצוות החינוכי וההורים, יכולה לצמצם סבל, לחזק את תחושת המסוגלות של התלמיד ולכוון לטיפול המתאים בזמן הנכון. המרכז מציע ליווי מקצועי למסגרות חינוכיות והורים בהתמודדות עם קשיים רגשיים והתנהגותיים, תוך התאמה למאפייני הקהילה והמסגרת.