פערי חשק בזוגיות: למה "לתקן את מי שרוצה פחות" היא הטעות הכי נפוצה בטיפול

פערי חשק הם אחת הסיבות הנפוצות ביותר לפנייה לטיפול זוגי ומיני - ובכל זאת טיפולים רבים מתחילים בכיוון הלא נכון. הטעות המרכזית היא לקבל את הגדרת הבעיה כפי שהזוג מביא אותה: שיש "בן זוג עם חשק תקין" ו"בן זוג עם חשק נמוך", ושתפקיד הטיפול הוא להעלות את החשק של השני. ברוב המקרים המסגור הזה שגוי, והוא שמנציח את הבעיה במקום לפתור אותה.

סביב ט"ו באב, שהפך בישראל ליום האהבה המקומי, השיח הציבורי מתמלא בתשוקה ורומנטיקה. זה בדיוק הזמן שבו זוגות רבים חשים בחדות את הפער בין האידיאל הרומנטי לבין המציאות שלהם - וזה גם הזמן שבו רבים מהם פונים לעזרה. למטפלים ומטפלות, זו הזדמנות טובה לחדד איך באמת עובדים עם פערי חשק, ולמה הכיוון האינטואיטיבי הוא לרוב הכיוון הלא נכון.

זוג יושב מולכם בקליניקה. אחד מבני הזוג אומר, בכאב או בכעס: "הוא כבר לא רוצה אותי". השני שותק, או מתגונן: "זה לא שאני לא אוהב אותה, פשוט אין לי חשק". ואז מגיעה הבקשה, כמעט תמיד באותו ניסוח: תעזרו לו. תתקנו אותה. תחזירו את מה שהיה. במאמר הזה נסביר למה קבלת הבקשה הזו כפשוטה היא מלכודת, מהי ההבנה העדכנית של פערי חשק בזוגיות ארוכת טווח, ואיך נראית עבודה קלינית שמחזיקה את שני בני הזוג - לא רק את זה ש"רוצה פחות".

קודם כל: פערי חשק הם הנורמה, לא התקלה

נתחיל בעובדה שכדאי שתעמוד ברקע כבר מתחילת הטיפול: אין שני אנשים עם חשק זהה. חשק מיני מושפע ממזג מולד, מהורמונים, ממצב בריאותי ונפשי, מתרופות, מלחץ, מהורות צעירה, מגיל ומאלף גורמים אחרים, ולכן פער בחשק בין בני זוג הוא כמעט בלתי נמנע. השאלה הקלינית איננה "למה יש פער" אלא למה הפער הזה, אצל הזוג הזה, הפך ממציאות ניתנת לניהול למוקד של כאב, האשמה וריחוק.

אפילו השפה שבה מחפשים עזרה, "חוסר חשק מיני" או "חוסר חשק בזוגיות", ממקמת את הבעיה אצל אדם אחד, בעוד שהמציאות הקלינית היא כמעט תמיד זוגית: לא חוסר, אלא פער. ההבחנה הזו משנה את כל מהלך הטיפול. כשהפער עצמו מוגדר כבעיה, הטיפול הופך למאמץ "לתקן" את אחד מבני הזוג. כשהיחס אל הפער מוגדר כבעיה, הטיפול הופך לעבודה זוגית שבה שני הצדדים שותפים באופן שווה.

כבר בפגישת ההיכרות, שקלו להחליף את השאלה "למי יש חשק נמוך" בשאלה "מה קרה לפער ביניכם, ומתי הוא הפך לכואב". הניסוח מוציא את שני בני הזוג מעמדת ההאשמה עוד לפני שהתחלתם

למה "לתקן את מי שרוצה פחות" נכשל

שלוש סיבות עיקריות, שכל אחת מהן מוכרת היטב מהקליניקה.

• הראשונה: זה מגביר את הלחץ, והלחץ מכבה חשק. ברגע שאחד מבני הזוג מסומן כ"בעיה", כל מפגש אינטימי הופך למבחן. חשק לא צומח תחת מעקב, הוא נסוג. כך נוצר מעגל שרבים מכירים: ככל שהציפייה גוברת, החשק יורד, וככל שהחשק יורד, הציפייה והתסכול גוברים.
• הסיבה השנייה: זה מתעלם מהמחצית השנייה של המשוואה. בן הזוג "שרוצה יותר" מגיע לטיפול בעמדת הצד הבריא, אבל בפועל גם לו יש עבודה. מה בדיוק הוא מחפש במין: קרבה? אישור? הרגעה? ומה קורה לו כשהוא נדחה? לעיתים קרובות מתברר שהמרדף אחרי מין הוא בעצמו ניסיון לווסת חרדה דרך בן הזוג, ושהלחץ הזה הוא בדיוק מה שמרחיק את מה שהוא מבקש. הקשר בין הצורך בקרבה לבין הדרך שבה מבקשים אותה הוא נושא שאנחנו מרחיבים עליו בנפרד במאמר על מיניות בחדר הטיפול.
• הסיבה השלישית: זה מפספס את מה שהפער מספר על הקשר. פער חשק הוא כמעט תמיד סימפטום ולא מחלה. הוא יכול לספר על כעס שלא דובר, על עייפות שלא חולקה, על תחושת חנק בקשר צמוד מדי, או על ריחוק שהצטבר. טיפול שמתמקד ב"החזרת החשק" בלי לקרוא את מה שהחשק מנסה לומר מטפל בסימפטום ומחמיץ את ההזדמנות.

שתי מסגרות חשיבה שכל מטפל צריך להכיר

חשק ספונטני וחשק נענה

אחת ההבחנות המועילות ביותר בעבודה עם זוגות מגיעה מהמודל הלא-ליניארי של התגובה המינית שפיתחה הסקסולוגית ד"ר רוזמרי באסון (Rosemary Basson), והנגישה לקהל הרחב החוקרת אמילי נגוסקי (Emily Nagoski): ההבחנה בין חשק ספונטני, שמופיע "מעצמו" ללא גירוי מקדים, לבין חשק נענה (responsive desire), שמתעורר בתגובה לקרבה, למגע או להקשר מתאים. רבים מהאנשים שמוגדרים בזוגיות שלהם כ"חסרי חשק" הם בעלי דפוס חשק נענה שחיים לצד בן זוג עם דפוס ספונטני, ושניהם מפרשים את ההבדל כתקלה.

ההבחנה הזו מעוגנת גם באבחון הפורמלי. ה-DSM-5 שינה את התמונה: היעדר חשק ספונטני כשלעצמו אינו מוגדר כהפרעה. באבחנה הנשית (Female Sexual Interest/Arousal Disorder) נדרשים כמה סימנים שמופיעים יחד לאורך זמן וגורמים מצוקה, וביניהם גם היעדר חשק נענה, כלומר גם היעדר תגובה לגירוי או להקשר מתאים. במילים אחרות, מי שהחשק שלה מתעורר רק בתגובה לקרבה אינה "מאובחנת", היא פשוט בעלת דפוס חשק נענה. עבור זוגות רבים, עצם ההסבר הפסיכו-חינוכי הזה מסיר שכבה כבדה של האשמה עצמית והדדית.

הקשר בין נפרדות לתשוקה

המסגרת השנייה מגיעה מגישת המובחנות והראויות שמלמד מרכז פנימה: אינטימיות ותשוקה צומחות דווקא מתוך עצמאות, לא מתוך תלות. בזוגיות שבה ההתמזגות מלאה, עושים הכל ביחד, יודעים הכל, מווסתים זה את זה, לא נשאר "אחר" נפרד לרצות אותו. מנקודת מבט זו, ירידה בתשוקה בזוגיות ארוכה היא לעיתים דווקא סימן ליתר-קרבה ולא לריחוק, וההתערבות המתבקשת היא לא "יותר זמן ביחד" אלא חיזוק העצמיות של כל אחד מבני הזוג.

שתי המסגרות אינן מתחרות אלא משלימות: הראשונה נותנת לזוג שפה חדשה לפער, השנייה נותנת כיוון לעבודה ארוכת הטווח. את גישת המובחנות והראויות פיתח אמתי מגד, ופערי התשוקה בין בני זוג נמנים במפורש עם המקרים שהיא נועדה לטפל בהם.

איך נראית עבודה קלינית טובה עם פערי חשק

בלי להיכנס לפרוטוקול מלא, שזו בדיוק ההכשרה, אלה ארבעת קווי המתאר של עבודה נכונה עם פערי חשק:

• הערכה שממפה את הפער בלי פתולוגיזציה של אף אחד מהצדדים, כולל שלילת גורמים רפואיים ותרופתיים.
• הוצאת המין מרשימת החובות והורדת הלחץ מהמערכת. חלק מהגישות עושות זאת באמצעות הסכמה זמנית ומובנית על הימנעות מיחסים, התערבות שדורשת שיקול דעת קליני ומסגרת טיפולית מתאימה.
• עבודה נפרדת עם כל אחד מבני הזוג על היחסים שלו עצמו עם חשק, גוף ודחייה.
• בנייה מחדש של מגע וקרבה בקצב ששני הצדדים יכולים לעמוד בו.

לאורך כל הדרך, המטפל מחזיק עמדה שאינה מזדהה עם אף אחד מהצדדים, מה שקל לומר וקשה מאוד לעשות כשאחד מבני הזוג בוכה ואחד שותק.

סימן מבחין בקליניקה: אם אחרי כמה מפגשים אתם מוצאים את עצמכם "מטפלים" בעיקר בבן הזוג שרוצה פחות, עצרו. סביר שנגררתם להגדרת הבעיה של הזוג במקום להחזיק את הפער כמערכת.

[cta text="סימן מבחין בקליניקה: אם אחרי כמה מפגשים אתם מוצאים את עצמכם "מטפלים" בעיקר בבן הזוג שרוצה פחות, עצרו. סביר שנגררתם להגדר" mode="tip"]

מתי הידע הכללי לא מספיק

מטפלים זוגיים ופרטניים פוגשים פערי חשק כל הזמן, אבל לא כל מקרה מתאים לטיפול בכלים כלליים. כאבים ביחסים, בעיות בתפקוד המיני, השפעות של תרופות, או היסטוריה של פגיעה מינית שמתעוררת דרך המיניות, כל אלה דורשים ידע ייעודי בייעוץ מיני, והיכולת לזהות מתי להפנות היא בעצמה מיומנות מקצועית.

למטפלים שרוצים להעמיק, במרכז פנימה פועלים שני מסלולים משלימים. קורס ייעוץ מיני, שמקנה את הידע והכלים לעבודה ישירה עם מיניות וחשק, וקורס הכשרת מטפלים זוגיים בגישת המובחנות, שבסילבוס שלו נכללים פערים בתשוקה בין בני זוג והקשר בין מובחנות לתשוקה. השילוב ביניהם נותן למטפל את שתי הרגליים שהתחום הזה דורש: הבנת המיניות והבנת המערכת הזוגית. מי שרוצה להתייעץ על התאמת מסלול מוזמן ליצור קשר.

המידע במאמר זה הוא כללי ומקצועי, ואינו תחליף לאבחון או לטיפול פרטני. כל מקרה מחייב שיקול דעת קליני והתאמה אישית.